חודש נוסף רודף את החודש השחור שכבר ״מאחורינו״. ואני כאן, זה החודש השלישי. פיזית, זאת אומרת. הראש והלב, כמנותקים מהגוף, מרחפים מעל ארץ השיר שלי, ארץ הבית. האם היה זה מקרה שעברנו לכאן חודשיים לפני האסון? בהחלט מרגיש כאילו יד נעלמה הסיטה מסלולנו במכוון. האם לטוב או לרע, אולי נבין בעתיד ואולי לא.
אמנם אוקטובר מאחור, אך יש להודות באמת, החודש הנוכחי לא פחות שחור. יש אולי אפילו עומקים חדשים לשחור, שכן קשה לדבר על הסף הדו-מימדי של השחור שהכרנו. כעת, בשביל שהאדם הסביר יוכל לאפשר לעצמו ׳להפתח׳ לשחור יותר מהרגיל, הוא חייב להשתמש לשם כך במימד נוסף. והנה, כך הגעתי לשיטת השימוש האירוני בעומק בהקשר של שחור החושך, על מנת שהמח שלי יוכל לתפוס את המתרחש.
אז מרביתו של הבור נחפר אמנם בשבילנו, והוא עמוק, עמוק מאוד. אך חלק מהעומק הסופי אליו נגיע תלוי לחלוטין בנו.
אני די בטוחה שהעובדה שכל כך קשה להכיל את השפל חסר האנושיות הזה, מצביעה על הפעלה יעילה של מנגנון הגנה. הגנה מפני מה?
אני בדעה שאנחנו צריכים, באופן מאוד בסיסי וקיומי, את האמונה בטוב. אמונה כמעט עיוורת בכך שהעולם במהותו הוא טוב. גם אם כלפי חוץ אנחנו מהלכים עם שריון מושקע ומשוכלל, מתכוננים מבעוד מועד לתרחישי אימה. גם אם אנחנו מרגילים את הילדים לתחושות תסכול על מנת שבבוא היום יכירו את הרגש וידעו להתמודד עמו. גם אם אנחנו שומרים על מרחק במערכות היחסים עם האנשים הקרובים אלינו ביותר.
אנחנו עדיין זקוקים לידיעה שהעולם בבסיסו הוא טוב.
כי אם לא כך הוא, לא תהיה לנו שום מוטיבציה לתת לו או לדייריו משהו טוב מעצמנו, לא כן? ומי רוצה לגור בבית כזה.
בַּיִת
לֹא הַקִּירוֹת, סוֹפְנִים גּוּפִי מִפְּנֵי הַסַּעַר,
אוֹ גַּג, יָצֵל רֹאשִׁי מִן הַחַמָּה קוֹפַחַת.
לֹא רֹךְ מַרְבַד שֶׁיְּעַדֵּן רַגְלַי בְּנַחַת שַׁעַל,
אוֹ נִיחוֹחוֹת הַלֶּחֶם חַם פָּרוּס עַל שׁוּל צַלַּחַת.
אַף לֹא אַתָּה, חֵיקְךָ קָרוֹב, מַצִּית קְרָבַי,
גַּם לֹא יָדַיִם זְעִירוֹת לוֹפְתוֹת שְׂפַת שִׂמְלָתִי.
אַךְ מִשֶּׁאֶעְזְבֶנּוּ,
עַל שׁוּם נְדוּדַי,
אֵדַע כִּי זֶה לִי בַּיִת.
(ג׳ני. ק. ש., נובמבר 2023).
Comentários