הסיפור הלא מלא (שיהיה טעם של עוד)
קצת עלי
הי, שמי ג׳ני. כפי שודאי ניתן להבין מהשם, השפה העברית אינה שפת האם שלי. אפשר לומר שאני אפילו די שמחה על כך, שכן, הייתי צריכה לחזר אחריה ארוכות, להתבונן בהילוכיה מרחוק ומקרוב, להמתין לה בסבלנות אין קץ על סף ביתה כשבידיי רקפת לבנה. לשוב נחושה ביום המחרת משלא הסכימה לקבל תשורות אהבתי.
אט אט החלה להיעתר לקריאותיי ולאפשר בילוי משותף, במהלכו הסכימה, לעתים, לחלוק עמי מרזיה הכמוסים. לאחר ליקוט מתמשך, יכולתי לעשות דבר מה משמח באמת עבורה, כמחוות אהבה.
עוד קצת
אני אמא לשני זאטוטים מופלאים, ונשואה לבחיר לבי. בהכשרתי אני רופאה וטרינרית, ולאחרונה סיימתי את לימודי הדוקטורט בביולוגיה מבנית.
הטבע הינו יסוד מוצק בהוויתי וכך גם בכתיבתי. אני פונה אליו כשאני הולכת לאיבוד, משום שהוא תמיד מחזיק באמת בלתי משתנה. אני סקרנית ומשתוקקת ללמוד על אודותיו, ובו בזמן מבקשת להיוותר בפליאה תמה לגביו.
חשיפתי המוקדמת ליצירותיהם של לאה גולדברג, נתן אלתרמן, יהודה הלוי ורבים אחרים, כמו גם ספר הספרים, הוסיפו רובד משמעותי לאהבתי את השפה העברית וכמיהתי ליצור בקרבה ובאמצעותה.
אני מאמינה שהשילוב של כל אלה והיעדר ההכשרה הפורמלית שלי בתחום, מאפשרים התבוננות וביטוי שונים של פני הדברים ודורשים אומץ שאולי אחרת לא הייתי מוצאת בי. כתיבתי עוסקת ביומיומי והמוכר ובנסיון להביט על כל אלה בעיני הרוח, בשונה מעיני הגוף המוגבלות.
פרסומים
יצירותיי פורסמו בכתבי עת לשירה, ביניהם ״משיב הרוח״, ״יקום תרבות״, ״מוטיב״ ו״תרבות נטו״, בתערוכות ואסופות, ביניהן, ״קול.שירה.תשובה״ מטעם גלריית המקלט, ״כותבים את המצב״, מטעם ״הבית לאומנות ישראלית״ והאסופה ״לב אל לב״. שירי ״שזיפים״, זכה השנה במקום הראשון בתחרות ״רוח החופש״ של ״יקום תרבות״.
